בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
התם והחכם באוהבי הספר 
 
 
יורם קניוק

יורם קניוק מספיד את אהד זמורה, מייסד הוצאת הספרים "זמורה ביתן", שהלך לעולמו ביום שני

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אהד זמורה, שמת אחרי מחלה קשה, היה לא רק אדם מיוחד במינו, כמו שתמיד אומרים אחרי מות, אלא באמת היה כזה. מקצוען של ספרים. ירש מאביו ישראל זמורה את האהבה לשירה, לספרות, להתחדשות השפה והתרבות העברית. אביו, שהקים את הוצאת "מחברות לספרות", פירסם ראשון את נתן אלתרמן. תמך אז בדור הצעיר שהחל להתנחל בשדה הספרות והשירה. לאהד, שאחרי כן היה בין מייסדי הוצאת הספרים המצוינת "זמורה ביתן", היה אוסף ענק של ספרים. הוא קרא בהם. הוא אסף אותם כמו היה אוסף אבנים יקרות. לא היה איש אוהב ספר כמותו. הוא נגע בספרים כמו בדבר קודש. היה איש ספר במובן של איש רנסנס. אוהב ומאמין ולוחם.

כמה שנים טובות יצא לי לעבוד תחתיו ב"דבר השבוע". אהד היה העורך הטוב ביותר שהיה לי מימיי. הוא ידע בחיוך כביכול תמים, אך חרוט במין חכמה עתיקה, כדי להוביל את כותביו למקום שהם לא ידעו כמה הם רוצים להיות שם. הוא לא עשה חשבון. לא היו כתבות רכילות ב"דבר השבוע". כתבו בו בזמני, וקודם לכן, אישים מרכזיים בתחומי התרבות והפוליטיקה. אם הבאת מאמר מעניין אך ארוך לא חתכו אותו. בניגוד למה שהיה במקומות אחרים ושליט היום הרי ש"דבר השבוע" בעריכתו היה שבועון נועז ופורץ דרך. צילומיו הנפלאים של בוריס כרמי עיטרו אותו. נחום גוטמן אייר בו. אריה נבון. לפני בואי כתב בו יואל מרקוס וכתב דן בן אמוץ. נחום פונדק כתב כתבות חדשניות ומאלפות מאפריקה וממקומות אחרים. כך גם שלמה שבא, עידית זרטל שכתבה וראיינה ביכולת נדירה, הרצל ארליך, רות בונדי, דורון רוזנבלום, יהנתן גפן, ורבים אחרים. יכולת לכתוב על מאורע שלא היה בדיוק בחדשות, אלא נטוע עמוק בלב הציבור, או שהציבור בכלל שכח.

זמורה היה איש נעים הלכות. לא היה לו קל לעבוד עם עיתונאים, שלרוב יש בהם יותר משמץ חשיבות עצמית. הוא קרא כל מילה, הציע. היתה לו העורכת הטובה ביותר, דקלה גולומב, שכבר לא מייצרים כאלה היום. והיה נעים לשבת בקפה תמר בישיבות מערכת ולעצב שבועון שטיבו היה התעוזה של כותביו ושל עורכו. הוא היה לאחר מכן עורך "דבר", והיה עורך מצוין. ברא בית הוצאה שהתמידה לפרסם ספרים שהוא האמין בהם. אני זוכר שמאוד קיוויתי שמישהו יתרגם לעברית את ספריו של האוסטרלי חתן פרס נובל, פטריק וויט, ובעיקר את ספרו המופלא " הנוסעים במרכבה", שנמכר בכמה מאות עותקים בתקופה שבה כל זב חוטם נמכר באלפים. אהד לא נכנע והוציא עוד מספריו. הוא היה מו"ל נדיר שהיה נאמן לסופרים שלו בין אם הם ישראלים ובין אם מתורגמים. אין היום כמעט מוציא לאור עם ההשכלה הספרותית של זמורה. הוא נולד לספרות וגדל בה ומת באוהלה.

פעם אמרתי לאהד שאני רוצה לכתוב על בני מרשק, שהיה איש יוצא דופן והפוליטרוק של הפלמ"ח. הבאתי מאמר שהיום היה נחתך לעשר חתיכות בשל אורכו, אבל אהד חשב שהאיש חשוב, גם אם לא ידוע עד כדי כך, ופירסם את המאמר. אצלו למדת לכבד את המקצוע, הן העיתונאי והן הספרותי. זה היה עיתון ששילב בין הגות, היסטוריה, חדשות, סיפורים, מאמרים מעמיקים ומאמרים מבדחים.

פעם דיברנו על סופרת אהובה עלי, קארן בליקסן (כתבה תחת השם איזק דינסן). אהד שמע עליה, ביקש ספרים שלה. הם לא נודעו אז בארץ, ונדמה לי שהוא פירסם אחד או שניים. קוראים רבים לא היו אבל אהד ידע מהי ספרות טובה ואיך היא עשויה וממה. יהיה זכר התם והחכם באוהבי הספר ברוך.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by