בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
הוט שיט 
 
 זירת המבחנים. צילום: מעיין אינטר   
 
מעיין וינטר

מעיין וינטר הסתננה לבחינות של "האודישן הגדול" ואיבדה שם את קור הרוח שלה, את תעודת הזהות שלה ולבסוף גם את זהותה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
הכניסה למתחם. צילום: מעיין בינטר
 הכניסה למתחם. צילום: מעיין בינטר   
השעה היא רבע לשש בערב, גני התערוכה מעולם לא נראו כל כך ריקים ועזובים. יותר מדי שלטים, דגלים וכרזות המבשרים על התרחשותו של פרוייקט טלוויזיוני מן המעלה הראשונה פוזרו בכניסה לביתן 32, אך המראה המתבקש - תורים ארוכים, דם יזע ודמעות (ואולי בעיקר, מכות) של פקאצות פרובינציאליות מטופשות (לא בכדי מוקמו האודישנים ליד הרכבת!) - נבצר ממני.

להזכירכם, "האודישן הגדול" הוא הפרוייקט החדש של חברת הכבלים המאוחדת "הוט". הרעיון הוא לבנות סידרת מציאות בת שמונה פרקים, שבסופה ייבחר/תיבחר הנינט של הטלנובלות, שתזכה/יזכה לתפקיד אורח בטלנובלה החדשה של ערוץ 3 "מיכאלה". השמועות דיברו גם על השתתפותה של סנדי בר בתוכנית, אך אליה נשלח SMS מההפקה שבישר לה כי היא מנופה עוד לפני הפרק הראשון (כנראה בגלל שלא הגיעה לאודישן ברכבת).

תמורת שמונה שקלים בלבד, פלוס זמן אוויר, יכול היה כל אחד מכם להתקשר להוט, להקיש את מספר תעודת הזהות שלו ובתמורה לכך לקבל SMS שמזמין לגני התערוכה בין עשר בבוקר לעשר בלילה. למרות שהנתונים האלה פיתחו ציפייה למסה קריטית של אנשים, גני התערוכה נראו ריקניים באופן מדהים. אי לכך, כל עסק ההרשמה תיקתק בגרמנית.

נכנסים, לוקחים מספר, מחתימים אתכם פה, פה, ופה, והופ, נכנסים לאודישן. מסביבי קרקרו להם בסך הכול עוד כמה בנות מאופרות בהפרזה, שני בנים מחומצנים בהפרזה וקטין אחד שהתווכח עם הפקידה שמותר לו להיבחן כי הוא הביא חתימת אפוטרופוס חוקי.

רק אנשים גאונים כמוני, שהשכילו לקרוא את תקנון ההשתתפות באינטרנט טרם הגעתם, ידעו כי המסמך החמוד שעליו חתמו מבאר למעשה שהפרק הראשון ב"אודישן" הוא פרק המתעד את המיונים בגני התערוכה. במידה וחתמתם על מסמך שכזה , פירושו של דבר כי הקלטת עם האודישן המביך שלכם היא מעתה ועד עולם רכוש בלעדי של חברות הכבלים , והן יכולות לעשות איתה מה שבא להם. הן יכולות להקרין אותה הלוך ושוב על עזריאלי, או לשדר אותה בשידור מחזורי של 24 שעות, או לחלק אותה לאנשים ברחוב, אם בא להם. במילים אחרות, בושתכם תהא צרובה לנצח בארכיון ערוץ 3 ואין שום דבר שתוכלו לעשות בנדון.

חוץ מזה, כולל התקנון עוד כל מיני קשקושים. כמו למשל שאם תזכו, לא מגיע לכם שום תשלום כספי על ימי עבודה כלשהם; שאתם מחויבים להשתתף במבצעי "קידום מכירות" ללא תמורה כלשהי; ושחוץ מזה אסור לכם לדבר, להתראיין, לשיר או ללחוש משהו לכיוונה של התקשורת ללא הסכמה מפורשת.
 
הכניסה מסביב. צילום: מעיין וינטר
 הכניסה מסביב. צילום: מעיין וינטר   
צניחת מורל נוספת התרחשה כשהאודישן סוף סוף התחיל, והתנהל באופן קר ומנוכר להחריד. אני, אולי מתוך בורות ואולי בהשראת האודישנים לערוץ פלייבוי, תיארתי לעצמי כי אכנס לביתן הנאה בגני התערוכה ומולי יישבו להם קארין ארד, מיכל ינאי, יהודה לוי והחברה שלו, אקי אבני וסנדי בר, שרון ויואב וצביקה פיק וכולם ישוחחו עמי קלות על החיים, ישאלו מה הקווים האדומים שלי ועם איזה שחקן הייתי רוצה לשחק בסצינה נועזת. חבל שכל מה שציפה בתוך גן התערוכה היה מקבץ של המון חדרונים קטנים, שנראים מרחוק כמו סוג של קליניקות דיסקרטיות, ובכל אחד כזה חיכה צלם מסכן.

טוב, בעצם הוא לא היה כזה מסכן. רוב הבנות באו עם מחשופים שממבט חטוף בהחלט ניתן לקבוע כי הוא עצום, וזאת על מנת לפתות את הבוחן. אלא שאין בוחן ואין נעליים. הצלם בסך הכול לוחש 'אקשן' רפה, ואז עליכם להקריא ברגש את הטקסט ("אתה לא האבא הביולוגי שלי" לשחקניות, או "אני רוצה לעשות איתך אהבה מתוקה אבל אנחנו בעצם אחים" לשחקנים וכו'). מפעיל המצלמה מצלם, והקלטת נשלחת אל הלא-נודע, שם יצפו בה יורם גלובוס ולהקתו בחדרי חדרי ויסננו אתכם בלי שתרגישו. יותר מכך, אני בטוחה שאת הקלטות של האתיופים הם יזרקו לזבל אפילו בלי להסתכל.

בדיוק כשיצאתי מיואשת, הבחנתי בנחיל האנשים שכולם מדברים עליו! הנה הם, כל הנבחנים האבודים (שהרי את הטובים בטח לקחו לעשות אודישן באולם החתונות של גן אורנים)! אלא שלשווא התבדתי. מבט קרוב יותר גילה כי אותו ההמון הצוהל מורכב מאמהות מוזנחות, שסוחבות בבובת טוויטי בידם האחת ושני כולירעות קטנים בשנייה, היוצאות מהמחזמר המצליח "עלי באבא וארבעים השודדים". הכניסה לאודישן עדיין הייתה ריקה.
 
ועכשיו שאלה: מה קורה כשיוצאים מאולם שהדרך היחידה להיכנס אליו היא תעודת זהות, ובחוץ מגלים ששכחתם את תעודת הזהות בפנים?! בדיוק כמו לשכוח את המפתחות בתוך מכונית נעולה - כך הרגשתי כשאיבדתי את תעודת הזהות שלי בתוך האודישן הגדול, והעובדים טענו כי לא הבחינו באחת כזו. ההשערה שלי היא שאנשי ההפקה פשוט לקחו אותה ממני מבלי שארגיש, ממש כמו שמעסיקים לוקחים לעובדים הזרים שלהם את הדרכון (לאיתי, תעודת זהות חדשה = 65 ₪ + טיפול רפואי ראשוני אחרי בוקר במשרד הפנים).

בסוף, דווקא כשכן נכנסתי למצב של סטרס והתחלתי לצעוק באולם בדרמטיות תיאטרלית, התנפלו עליי סדרנים שעשו לי "ששש...." עם האצבע כי "בפנים יש אנשים שנבחנים". מעניין למה הם עשו את זה. אולי מחר אגלה ששדדתי משאית של ברינקס, או אפילו יותר גרוע, אקרא ב"ידיעות אחרונות" על מעיין אינטר (?!) שהלכה להיבחן באודישן הגדול. לעזאזל ,הפכתי לסטיב.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by