בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
עדיין לא הזבלון של כל הזמנים 
 
 
אחי רז

"ג'ילי" של ג'יי לו ואפלק היה לדעת רבים הסרט הגרוע ביותר לשנת 2003. כעת, משדילג על שלב ההפצה והגיע ישירות לספריות ארצנו, יוצא אחי רז לבדוק במה הדברים אמורים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
למרות הניסיון העיקש לתייג את "ג'ילי", בכיכובם של בן אפלק וג'ניפר לופז (שהולכים ומסתמנים כאורן רוטמן ודקלה קידר של סאנסט בוליבארד), כאחד הסרטים הגרועים ביותר בכל הזמנים, הוא רחוק מלהיות כזה. האמינו לי. הוא גרוע, זה נכון, אבל לא יותר מ"נשואה לשניים" עם גולדי הון וקורט ראסל, למשל, שקיבל מציבור המדרגים ב-IMDB ציון גבוה פי 3. סתם, עוד סרט לא כל כך טוב – כמו שהוליווד מנפיקה כל כך הרבה פעמים בשנה - עם קריצה קלה לכיוון הקאלט, מידה סבירה של מודעות עצמית וחרא תסריט.

העלילה, שבמודע מפלרטטת עם ההזוי, הולכת ככה: אפלק הגנוב הוא לארי ג'ילי (מתחרז עם "Really", כמו שהוא מקפיד להסביר), מאפיונר קטן, טיפש ולא יוצלח שמסובך עם המיניות שלו בצורה חשודה. הבוס שלו מטיל עליו משימה פשוטה, לכאורה: להגיע לבית מחסה קליפורני ולשדוד צעיר לוקה בשכלו בעל חשיבות אסטרטגית שפרטיה חסויים עדיין, ולשמור עליו בדירתו. מכיוון שהבוס יודע עם איזה טמבל יש לו עסק, הוא שולח לדירתו של לארי את ריקי (ג'ניפר לופז), לסבית (!) חדת לשון שמלאה בעצמה ברמות לא בריאות, ובניגוד לשותפה החדש, מפגינה נימה של אינטליגנציה וגם מקפידה על יוגה ואורח חיים מזין.

מכאן נודדת העלילה לכיוון הבלתי נמנע של "איש הגשם" פוגש את "ציפור על תיל" (שוב, גולדי הון): לארי מגייס את כל המאצ'ואיזם הנלעג שלו בניסיון להשכיב את ריקי הבלתי-חדירה, שמצידה מלמדת אותו משהו על מעלותיהן המיניות של נשים. הוא נמס ומתרכך מהמפגש עמה, היא לומדת לחבב את הצדדים היפים, הפגיעים והחמים באישיותו, שואלת אותו אם הוא בטוח שאינו מתרומם, ולבסוף, כמו כל לסבית טובה, גם מפרגנת לו סצינת סקס בחלוק פשתן, שרק שואת יהודי אירופה וגמר ליגת האלופות בשנה שעברה היו פחות מעוררות ממנה.

תוך כדי ההתעסקות ההדדית שלהם זה בזו, לא נזנח, כמובן, הרובד השני שמניע את העלילה – יחסי הבן-אב שנרקמים באיטיות בין הגנגסטר הקשוח לבין בריאן, המפגר החינני והחרמן ("לפעמים כשאני רואה בחורה, הקטנצ'יק שלי מתעטש, אז אני אומר לו 'לבריאות'"), שכל ה-FBI בעקבותיו, כשמתברר לפתע שהוא אחיו של התובע המחוזי. האינטראקציה ביניהם מתחילה אמנם על צד שמאל, אבל בסוף הסרט מתברר כי לארי למד מבריאן משהו על עצמו, בעוד בריאן למד מלארי על הדרך הטובה ביותר להתחיל עם בחורות ("יופי של מזג אוויר יש לנו היום, הא?", אם יש במקרה בקהל מפגר שלחוץ לזיין).

את "ג'ילי" ביים מרטין ברסט, ששמו אולי לא אומר הרבה, אבל היה מועמד לפני עשר שנים לאוסקר על הלהיט הרומנטי "ניחוח אשה" (אל פאצ'ינו, גיבור הסרט ההוא, מגיע לעשות כבוד בהופעת אורח קצרה אך מסעירה כארכי-גנגסטר, כמו גם כריסטופר ווקן כבלש דלוק מקפאין). מלאכת הבימוי שלו ב"ג'ילי" לא היתה פשוטה, בהתחשב בתסריט המפגר והמעגלי שכתב בעצמו, אבל לצד כמה גליצ'ים איומים בעיצוב הדמויות (לארי, למשל, דר תמידית בלימבו שבין מטומטם אקסצנטרי לסבא אוהב ורגיש) והזנחתם הנפשעת של רסיסי עלילה מכריעים, יש גם כמה סצינות עשויות טוב, יפות (המונולוג של ג'יי-לו, עושה יוגה בסטרפלס, בשבחי הואגינה שלה) ומשעשעות (שוב ג'יי-לו, הפעם מאיימת על פרחח צעיר במזללה כי תנקר את עינו ותשאב לו את הקורטקס עם האצבע).

מה שנותר גם כעת חסר התרה, עד כי אין אלא להניח שאו שמדובר בגחמה תסריטאית שמקורה בתת-מודע של ברסט או בזריקת עצם רבת משמעות לעבר פרשני ערוץ E, הוא התסבוכת המגדרית שרובצת בכבדות על העלילה, מעיקה כמו שיחות טלפון נכנסות. כל הקטע הזה של לסבית פלרטטנית שעושה טובה חד-פעמית להומו שלכוד עמוק בארון ומסובך בקשר אדיפלי עם אמו השתלטנית, מסריח מסאב-טקסט שמן הראוי להתיישב ולהתעמק בו, במיוחד לאור סיבובי הפרסה הרומנטיים שמלעיטים אותנו בהם בני הזוג הטורדניים בחייהם הציבוריים. שנאמר, על דרך המשל, אם המשחק המרכזי לא נראה לכם אטרקטיבי מספיק, למה שלא תתעמקו בנעשה על הקווים?
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by