בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
כולם שואלים מה זה סבודי/ בין התוהים גם בלסר דודי 
 
 
ליעם אזולאי-יגב

ליעם אזולאי-יגב חושבת ש"מקום אחר ועיר זרה" של מאיה ערד זה הכי גלידה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
בספרה הראשון, "מקום אחר ועיר זרה", עושה מאיה ערד משהו כמעט לא ייאמן: בפחות ממאתיים עמודים היא מספרת סיפור עלילה שלם וסוחף בחרוזים, ולא משמיטה גיבורים אמינים, תיאורי נוף, הערות ביניים של מחברת חצופה ונגיעה באינסוף פרטים כל כך ישראליים שהם כמעט מובנים מאליהם. הספר הוא הישג עצום גם מעבר להיבט הטכני, אבל התגובה הספונטנית הראשונה שהוא מעורר (אצלי, בחנות "תולעת ספרים" - שם גיליתי את הספר לראשונה) הוא פשוט צחוק מתגלגל, ובמקרים של אנשים שאוהבים לשמוע את הקול של עצמם, גם נטייה לא נשלטת לקרוא בו בקול רם לכל מי שמעוניין או לא מעוניין לשמוע בסביבה הקרובה.

זה כנראה ספר המקור המהנה ביותר שתקראו השנה, וגם הספר שיחס העלות-תועלת בקריאתו הוא הגבוה ביותר. כלומר, הוא קל וקולח מאוד לקריאה, אבל הוא גם איכותי בכל רובד, מקורי, עשיר בשפה ובמחשבות שהוא מעורר. לאוהבי העברית, הספר המחורז הזה הוא מקבילה טובה של המון גלידה עם סירופ וקצפת ודובדבן, כי השליטה של ערד בשפה וירטואוזית ממש. לא מפליא, בהתחשב בזה שהיא בלשנית במקצועה, אבל כן מפליא, כי היא כבר הרבה שנים לא חיה בארץ, ועדיין שומרת באופן מרשים על רגישות למוסיקה של השפה המדוברת, כולל סלנג.

מתכונת החריזה של הספר מושאלת מ"יבגני אונייגין" של פושקין (ערד עשתה שיעורי בית וגם קראה אותו ברוסית). בניגוד לרעיון היצירתי והאינטלקטואלי-משהו של המבנה, ערד בוחרת לכתוב עלילה נגישה לחלוטין, שכל קורא יוכל למצוא בה דברים שהוא מכיר באופן אינטימי. הסיפור מוביל את אורית, חיילת לא רחוקה מיום השחרור, דרך פרוייקט אחרון בתפקידה בחיל חינוך – לכתוב חוברת על זהות ישראלית ("מפעל עצום, בעצם – כורח/ שנים שיש בשטח צורך/ נושא לא קל, ענין סבוך/ יום יום באות קצינות חינוך/ מתחננות ממש לתוכן..."), ובמקביל התאהבות בג'יי, עולה חדש מקנדה ואכזבה מרה.

דמויות המשנה הופכות מיד לאנשים אמיתיים בראש, למרות שהן מוצגות בתמציתיות – כולם מכירים מצויין אמא מתוסכלת של נערה שאין מושג מה עובר לה בראש, סא"ל מגוחך וממהר לרצות, ראש מדור ותיקה עם סמכות מזוייפת, ציניקן צעיר שמאלני, ופרופסור עץ – דמות גאונית של מין סלבריטי אקדמי ירושלמי – שנדמית כהכלאה של עמוס עוז עם אסא כשר. ובכלל, התמציתיות והפליאה על כמה תוכן יכול להיות במילים מעטות, נובעות בהכרח מהמבנה של הרומן, וגורמות לקריאה עם סוג אחר של תשומת לב, אחרי הדקות הראשונות שבהן מתרגלים לזה שהכל בחרוזים.

המבנה המחורז גם נותן איכות משחקית, קלילה ומשועשעת לטון של הסיפור, אבל ערד מספיק מתוחכמת כדי להנגיד את המסגרת הזאת עם רגעים פיוטיים ועצובים להפליא ("תרים עיניה מן הספל -/ ומסביב כבר מאפיל/ העלטה כמעט אופפת/ כבר העריב היום כליל/ אין איש נותר על שפת המים/ ריקים משמש השמיים/ הכחיל הים, כמעט השחיר/ נפל האופל על העיר/ כבר פנסים באור ערביים/ יציתו בחיוורון אורות/ את ירוקן של צמרות").

העיר הזרה שבשם הספר היא תל אביב לג'יי, הקנדי הציוני יפה הבלורית והתואר. ותל אביב כאן היא אחת מהגיבורות הראשיות. היא נוכחת בחייהם של גיבורי הספר כצופה וכמנחמת. מרגשות במיוחד השורות בהן אורית, באהבתה הנכזבת, מוצאת מפלט בחוף הים, חוויה שמוכרת לכל תל-אביבי משוטט. ערד מודעת לאופן שבו הגיאוגרפיה של אדם מעצבת את חייו כמו שרק אדם שעזב מולדת יכול להיות מודע. בתחילת הספר ג'יי פחות מודע לכך, ומנסה לשנות גיאוגרפיה כדי לשנות את תחושת התקיעות בחייו. אבל הוא מרגיש תקוע בעיקר בגלל היעדר קירבה אנושית, ועד שהוא מבין זה כמובן מאוחר מדי.

ברגעי ההתפעלות הספורים שלו מאורית נחשף ההבדל בין בת-המקום לעולה באופן טוטאלי - "מביט הוא באישה: חידה היא!/ פניו תוהות, משתוממות/ כיצד היא את הכל יודעת?/ מנין לה כל השמות?" שוב השייכות, "הזהות הישראלית" נפרטת לפרטיה, ולג'יי אין סיכוי אמיתי להשתלב. סוף הסיפור עצוב מאוד. רק בקריאה שנייה שמתי לב עד כמה, כי המשמעות שלו, כפי שהיא מתפענחת לאחור, מצמררת.

*ספוילר* בפרק השמיני והאחרון, במרחק שבע שנים, אנחנו מגלים שאורית, שהיתה אחראית על הגדרת הזהות הישראלית גם בתפקידה וגם באישיותה, היגרה לקנדה. ג'יי נותר בודד ומיוסר בתל אביב מיוזעת וחסרת רחמים. ההתבגרות של שניהם נראית כאובדן היכולת, החמצת ההזדמנות לאהוב מקום או אדם אחר. אהבה לאדם אחר נידונה לכישלון, כי אי אפשר לדעת מתי ירצה ומתי כבר לא, והאלטרנטיבה שבגאולה על ידי שייכות למקום, גם היא לא מתממשת, לפחות לא אצל גיבוריה של ערד, שדחף הנדודים שלהם מטלטל אותם כל אחד למקום בו איננו שייך.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by