בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
גרובוצנטרי 
 
 
ערן דינר

ערן דינר נכנע לצליל של איזבו ללא תנאים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
לא פחות מ-14 שנה אחרי שהחלו לפעול בגלגולם הראשון, וכשהם שבעי אכזבות, נסיונות מפוקששים לפרוץ באמריקה, עבודות מזדמנות ושינויי הרכב, מגיעים איזבו לרגע הנכסף שבו הם אוחזים באלבום בכורה תקני. האבסורד מתעצם כשמביאים בחשבון שרן שם-טוב, מנהיג ההרכב, הסולן וכותב החומר, הוא אחד המוכרים והמוערכים ביותר בתחום ההפקה המוסיקלית בארץ, ושמו, כמפיק או כנגן, מעטר כמה מהאלבומים המעניינים ביותר של השנים האחרונות ("אהבה מוסיקה" של דקלה, "געגוע" של יהודית רביץ וגם "אבא" של אשר ביטנסקי, אם להזכיר רק כמה מהבולטים שבהם). סיפור מסע הייסורים של איזבו בדרך לאלבום הפך כבר לאגדה בין שוחרי האלטרנטיב המקומיים אבל האמת היא שכבר טחנו אותו מספיק במקומות אחרים. חוץ מזה, האלבום עצמו מעניין הרבה יותר.

12 רצועות רעננות, Fאנקיות, מלאות הומור ומקוריות מרכיבות את “The Fun Makers", אלבום הבכורה של איזבו, שהיכה במדפים לפני כשבועיים. רן שם טוב והקלידנית שירי הדר, הגרעין המייסד של איזבו, יחד עם שותפיהם להרכב הנוכחי - הבסיסט יונתן לוי והמתופף ניר מנצור - מרכיבים יחד צליל אימתני ואינטנסיבי שאי אפשר שלא להיכנע לו מיד וללא תנאים. הגרוב הפסיכדלי המיוחד של איזבו, מתוחזק בעבודת גיטרות מעולה ובקולו הגבוה והלא שגרתי של שם-טוב, תופס את האוזן כבר ב-”My Morning hero", הרצועה המעולה שפותחת אותו. במשך חמישים ושש הדקות הבאות הוא לא מרפה לשניה.

בקטעים הבאים הוא מתמרן יפה בטווח שנמתח מהביטלס עד רד הוט צ'ילי פפרז (“Kisses”) וקורץ בדרך גם לג'אם (“I'm On You”), אריס סאן (“Onion Tears”) ורבים אחרים. “Sky" ובעיקר “Cook Me" המדבק, שמסתמן כסוג של להיט, יגרמו גם לאדישים שבכל לפצוח בריקוד שיכורים סוער ממש באמצע הסלון. חציו השני של האלבום אמנם מאבד חלק מהתנופה שמאפיינת את סדרת הקטעים הפותחים, אך גם עשיר יותר באלמנטים ערבו-פופיים ששם-טוב נטל מעברו העשיר כמפיק בתחום הפופ המזרחי (בין היתר עם סמיר שוקרי ורון שובל) ומבליט את היכולת המרשימה שלו להפיק מעולמות מוסיקליים, שהם לכאורה נפרדים לחלוטין, תרכובת אינטיליגנטית ומרתקת באותה מידה שהיא מהנה ונגישה.

המבט של איזבו מופנה עכשיו החוצה, לחו"ל, אבל אחרי דרך הייסורים שעברו הם נטולי אשליות או יומרות. לא מדובר בחבורה בני 20 עם חלומות על כיבוש בזק של עולם הפופ. אחרי הכל, הם כבר עשו את הסיבוב הזה וחזרו. אולי דווקא בגלל זה יש להם סיכוי לא רע לעניין היום מאזינים בחו"ל. אם יחליטו ללכת על זה, “The Fun Makers" ישרת אותם היטב ככרטיס ביקור וכדוגמא לאיך שצריך להישמע אלבום פופ ישראלי מודרני.

בסופו של דבר, הם מוכיחים כעת שוב את מה שהצ'רצ'ילים גילו בסיקסטיז, עפרה חזה ומינימל קומפקט שיכללו באייטיז ושמעון פרנס מכר להמונים בניינטיז – הייחוד של מוסיקה שנוצרת כאן נעוץ בהיותה של התרבות הישראלית סלט שמח ומבורדק של השפעות מערביות וערביות, בתוכו יכולים ריפים של לד זפלין לגור בשלווה לצד סלסולים מאסכולת אום כולתום, ואריס סאן עם צ'ילי פפרז ירבץ. מה זה ירבץ, בכיף כיפק. זה הקלף החזק ביותר של המוסיקה הישראלית בזירה הבינלאומית והיחיד, למעשה, שמסוגל למכור אותה לגויים ששמעו כבר הכל.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by