בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
גיי פרנדלי 
 
 (צילום: איתן טל)   
 
אריק אלפר, הזמן הוורוד

גלי עטרי בראיון ידידותי במיוחד ל"הזמן הוורוד", רגע לפני ההופעה בהיכל התרבות לרגל האלבום החדש

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מוזר, אבל גלי עטרי מדברת הרבה יותר מהר ממה שתיארתי לעצמי. על הבמה היא שרה לאט, ממש מתענגת על כל הברה, וכשהיא יושבת מולי ומדברת על הדיאטה נוכחית שלה (גבינת טופו, יוגורט סויה ושוקולד חרובים), היא ממש בולעת את המלים, מתחילה משפט חדש עוד לפני שסיימה את הקודם וקופצת בתזזיתיות מנושא לנושא. רגע אחד היא נזכרת ברופא שיצאה איתו לפני עשרים שנה, ומיד לאחר מכן קופצת לשיר של רמי קלינשטיין שהיא הולכת לחדש בהופעה הקרובה.

עטרי היא בעצם הזמרת שכולם אוהבים לאהוב. הדיסק החדש שלה מוכר בכמויות, השירים נטחנים ברדיו, ובגיל חמישים (ממש בחודש שעבר) היא נראית כמו פצצת אנרגיה של ממש. אפילו האחיינית הקטנה שלי, שבאמת לא מבינה שום דבר במוזיקה ישראלית, בטוחה שהקאבר שלה ל"מקיץ אל החלום" הרבה יותר טוב מהשיר המקורי של זאתי מ"כוכב נולד".

נוסף לזה, בקהילה שלנו שמור לה מעמד מיוחד: סוג של דיווה בלב הקונצנזוס, במקום טוב באמצע, בין ריטה לחוה אלברשטיין. "נראה לי שזה מפני שאתם אוהבים שירים של שנות השמונים, לא?", היא שואלת אותי בחיוך. אולי הגיע הזמן שמישהו ירים את הכפפה ויחקור אחד ולתמיד למה הקהילה ההומו-לסבית מאמצת לחיקה החם זמרים מסוימים ומתעלמת בהפגנתיות מאחרים, בלי שום חוקיות ברורה ונראית לעין. אחלה רעיון לתיזה.

יש שיזכרו לעטרי לנצח נצחים את הזכייה המפורסמת באירוויזיון עם "הללויה". יש שיגדירו את הסצינה ההיא מ"דיזנגוף 99" עם ענת עצמון כסצינה הלסבית הראשונה של הקולנוע הישראלי (ולמה לעזאזל גידי גוב תקוע שם באמצע?). ויש את אלו שימצאו בשיריה מסר הקורא לכל אחד לעשות את מה שהוא אוהב. זוג חברות שלי אפילו אימצו את הלהיט התורן שלה כהימנון חדש ליציאה מהארון: "תעשי רק מה שאת אוהבת, רק מה שאת חושבת, שיהיה לך טוב".

"אני מאוד שמחה שזה מתפרש גם בכיוון הזה", עטרי מודה. "מישהי שאלה אותי פעם למי השיר הזה מופנה, ואמרתי שהשיר הזה מופנה אלי ואל הבת שלי, ובעצם לכל בחורה שרוצה לעשות מה שטוב לה. בכלל, שכל אחד יעשה מה שהוא אוהב, לעזאזל. למה לא לפרגן לעצמך? אני מפרגנת לעצמי, אני בן אדם יותר נחמד, אני אוהבת יותר אנשים, וזה משליך על הכל".

תהא הסיבה אשר תהא, עטרי מחזירה לקהילה חיבוק חם ואוהב כמעט בכל הזדמנות. היא לא תתעלם מאף הזמנה לוויגסטוק או להפנינג גאווה, ורק באחרונה הוזמנה לשיר את "הללויה" באירוע בינלאומי לגייז שיתקיים באמסטרדם בחודש הבא. אולם מכל האירועים שהופיעה בהם, הערב שהכי ריגש אותה היה בשנה שעברה במועדון הצ'אפס, שבו מיטב כוכבות הדראג שרו משיריה בערב מחווה מיוחד.

"זה היה ערב מדהים", היא נזכרת. "מאוד התרגשתי מההשקעה העצומה: בכוריאוגרפיה, בבגדים, בתאורה. הם ממש נכנסו לזה ועשו את זה במקצועיות, לא חפיף. זה היה נורא יפה. הדבר שהכי הדהים אותי הוא שהם שרו שירים שאני ממש לא האמנתי שמישהו בכלל זוכר".

- כמו?
"כשעבדתי עם ירוסלב יעקובוביץ היה לי שיר... נו, איך קראו לו... אהה, לא יודעת. זה הולך ככה: 'איך שזה קורה כאן...'".

- הגזמת, זה שיר די מוכר.
"איזה מוכר?! מה מוכר?! זה יצא ב-'81. אתה היית אז בן שבע. אז הוא היה מוכר, ומאז לא השמיעו אותו בכלל. זה לא שיר כמו 'ולנטינו' שעד היום משמיעים, ובהופעות שלי אני רואה ילדים בני תשע שרים את זה. וזה בכלל מה שכיף לי עם הקהילה מבחינת הקהל, הפתיחות הזאת. הם פשוט מכירים את כל השירים שלי. לפעמים זה כיף לבוא להופעה ולשיר שירים שאני מאוד אוהבת, והם לא בהכרח שלאגרים. שירים שצריך בשבילם יותר מהאזנה אחת. ובאותו ערב בצ'אפס פשוט נדהמתי מהרפרטואר שבאמת כבר חשבתי שהוא נשכח, וזה לא רק שירי אירוויזיון".

- אם כבר העלית את הנושא, אז אני חייב לשאול אותך אם יש סיכוי לראות אותך שוב בתחרות הזאת.
"לאאאא! אתה יודע כמה פעמים פנו אלי אחרי האירוויזיון ושאלו אותי אם אני רוצה לייצג שוב את ישראל?! אמרתי לא ולא. הרי יותר ממקום ראשון אי אפשר, אז למה לעשות אותו הדבר? בשביל מה?".

- לפני התחרות ההיא הרגשת שאת הולכת לזכות?
"זה משהו שדמיינתי במשך שנים. תמיד היה לי חלום כזה בהקיץ, שאני זוכה במקום הראשון וכל עם ישראל נרגש ואנשים קופצים לבריכה, ואז הטלוויזיה באה אלי בקלוז, ואני מרימה את היד ואומרת 'אני לא מאמינה'. החלום הזה נורא מצא חן בעיני במשך הרבה שנים. ואז, בזמן ההצבעה, עם כל הדוז והשמוז וכל זה, היה קרב מאוד צמוד מול ספרד. וכשבסוף זכינו, אז הנפתי את היד מול המצלמה, ואמרתי את המשפט הזה שתמיד חלמתי להגיד בשידור חי, 'אני לא מאמינה'".

- את יודעת שיש המון אנשים שמכורים לתחרות הזו.
"כן, נתקלתי בזה בהרבה מקרים, וגם בצ'אפס דיברנו על זה. יש לי הרבה חברים שממש שולטים בחומר, והם אומרים לי דברים על התחרות שאני בכלל שכחתי. תגיד לי, למה האירוויזיון הוא מין מוקד משיכה כזה? זה רק עניין של הומואים?".

- נראה לי שכן.
"באמת? נורא מוזר. אתה יודע שיום לפני התחרות עשינו חזרה אחרונה, ועיתונאים לא חיזרו אחרי מי יודע מה. גם לא הייתי כל-כך אסרטיבית, כי אני נורא עצלנית בקטע הזה. ואז אחרי החזרה יצאתי מהאולם, ובאה אלי בריצה ילדה מתנשפת, שככה אמרה לי בקוצר נשימה: 'גלי עטרי, סבתא שלי שלחה אותי אלייך להגיד לך שמחר את תזכי בתחרות, ושאת תהיי בתחרות מאוד צמודה עם עוד מדינה, ושאם את תגידי לפני שאת עולה על הבמה 'ונוח מצא חן בעיני ה''' חמש פעמים, אז זה מאוד יעזור לך'. ובאמת לפני שעלינו לבמה אמרנו את זה חמש פעמים, ובאמת היה לנו מאבק עם עוד מדינה צמוד צמוד וזכינו".

- את מאמינה באלוהים?
"כן. כל המשפחה של אבא שלי הם מאוד דתיים וחרדים, ואנחנו החילונים היחידים. אבא שלי נפטר כשהייתי בת ארבע, ואמא שלי נשארה מסורתית. אני במשך השנים הפכתי לחילונית לגמרי, אבל לאט לאט חזרתי לכמה דברים שעושים לי טוב וגורמים לי להיות שייכת למשהו, למסורת יהודית. אני צמה ביום כיפור, מדליקה נרות כל שישי, וזה נורא נחמד לי. אני חושבת שעדיף להאמין בארבע מצוות באמונה מלאה מאשר לקיים את כולן מרוב פחד. קראת את 'אפיקורס בעל כורחו'? אז תקרא, תבין למה אני מתכוונת. הרבה דברים שמניעים אנשים דתיים הם הפחד מהעולם הבא, ולדעתי זו לא הדרך לאהוב את אלוהים. אני מרגישה טוב עם האמונה בדרכי שלי".

- ומה עם אמונות טפלות?
"פעם היו לי המון, ברמה כזו שלא יכולתי לפתור תשבץ בשקט. בכל פעם שהייתי נתקלת במלה שלילית כמו 'בר מינן' או משהו כזה, מיד הייתי דופקת טפו טפו על עץ. לא יכולתי לשבת בנחת. עד שאמרתי שאי-אפשר ככה לחיות. מה השטויות האלו? ממי אני פוחדת? אני אפילו לא נהנית מתשבץ. החלטתי בבת אחת למחוק את כל האמונות הטפלות שלי, מקטנה ועד גדולה. נשארה רק הדפיקה על העץ. חוץ מזה לא נשאר כלום. ואולי עוד נעל אני הופכת ככה פה ושם, אבל מעבר לזה שום דבר. כלום".

ב-13 בינואר הולכת עטרי לעלות ליגה. הופעת הבכורה של תקליטה החדש "חבק אותי לאט" תתקיים בהיכל התרבות בתל-אביב. עם תשעה נגנים על הבמה ותמהיל נכון של שירים מכל התקופות, נדמה שהיא פיצחה היטב את המתכון הבטוח להצלחה. "אני לא בנאדם של פירוטכניקה", היא מודה. "לא תראה אצלי נדנדות או מדרגות על הבמה. אני אוהבת לדבר עם הקהל, להרגיש איתו אינטימית וקרובה, וזה לא משנה אם זה בניצנים מול 5,000 איש, בקמלוט או בהיכל התרבות".

- למה תמיד שרים בהופעות את כל השירים הישנים במחרוזת ואת החדשים והלא מוכרים שרים אחד אחד?
"בהופעה הקודמת שרתי את 'ולנטינו' ו'יש לך שמש' במחרוזת, ואילו עכשיו אני שרה אותם לבד. מצד שני, כן תהיה מחרוזת של שירי 'חלב ודבש' למשל. יש לי המון שירים, ואני לא יכולה לשיר את כולם. אני עושה מחרוזת כי אני רוצה לתת טעימות משירים, וזה עדיף ככה מאשר בכלל לא לשיר אותם".

- שמת לב לאופנה החדשה לחדש את "מקיץ אל החלום"? קודם נינט ועכשיו גם ריטה.
"אני חושבת שריטה כבר עשתה את זה עם הפילהרמונית לפני שנתיים, וקראתי שהיא הולכת להקליט את זה מחדש. גם נינט שרה את זה מקסים, אבל 'מקיץ' היה ועדיין שלאגר ענקי גם ככה. זה תמיד היה ההדרן האחרון שלי בהופעות".

- איזה קהל את מעדיפה: רוקד ומשתולל ליד הבמה, או שקט ומנומס שנשאר ישוב?
"הקהל אצלי מקשיב, בדרך-כלל, וזה מאוד משמח אותי, כי אני רואה ששמים לב לטקסטים. אבל אין לי גם בעיה עם מישהו שרוצה לרקוד בהופעה מהרגע הראשון. אני אוהבת קהל שנמצא איתי בדו-שיח, שאנחנו נותנים אהבה זה לזו. אני חייבת להודות שאני מאוד אוהבת את הקהל של הקהילה ההומו-לסבית. הם באים המון להופעות שלי. זה קהל חם מאוד, שמכניס אנרגיות מיוחדות לאוויר".
 
- בהופעה שלך במצעד הגאווה לפני שנתיים בחרת לארח את קורין אלאל זמן קצר אחרי שהיא יצאה מהארון. היה כאן סוג של אמירה?
"קורין היתה אורחת שלי ב'חזקה מהרוח', וזה היה נהדר. אני מאוד מעריכה את מה שהיא עשתה, ואני חושבת שזה דבר מבורך לצאת מהארון. למה לחיות במין בועה ובשקר כזה נורא? מצד שני, אני לא חושבת שצריכים להיות תוקפנים ולהגיד לבנאדם 'צא מהארון'. יש עיתונאים שקצת בזים לאלה שלא יוצאים מהארון, ואני לא חושבת שצריך לכפות את זה. לכל אחד יש המטען שלו, ואם למישהו יש עוד כברת דרך לעבור כדי להרגיש מספיק נוח וחזק לעשות את זה, אז אני לא יכולה להתערב בהתחזקות הנפשית שלו. מי שרוצה לצאת מהארון שייצא, ומי שלא - שלא ייצא. אם מישהו בא להתייעץ איתי בנושא, אז אני יכולה רק לעודד אותו ולהגיד שכמה שאתה יותר פתוח, חי את האמת שלך ומשוחרר ממעצורים, אז זה יותר מבורך".

לעטרי יש היום חבר, אבל היא לא מנדבת עליו יותר מדי מידע. על הבת הקטנה שלה, לעומת זאת, היא יכולה לדבר שעות על גבי שעות. "בדרך-כלל אני לא עושה ראיונות בערב, כי זה הזמן שלי איתה", היא אומרת. "היא בכיתה א', וכל יום אני אוספת אותה מבית-הספר. יש לי איתה כמה שעות עד שהיא הולכת לישון, ואני משחקת איתה ועוזרת לה עם השיעורים, למרות שאני די עצלנית וחסרת סבלנות בדברים האלו".

- היא באה איתך להופעות?
"רק לאלו שהן לא מאוחר מדי בלילה. לא מזמן היא באה איתי להופעה, ופתאום שמתי לב שהיא מאוד עצובה. כשכולם מחאו כפיים, היא הרגישה כאילו לוקחים לה את אמא שלה, ופתאום היא לא היחידה שאוהבת אותי. גם כשהיא היתה קטנה יותר, והיא פתאום נתקלה בגילויי האהבה אלי, אז היא אמרה לי 'אמא, רק אני רוצה לאהוב אותך ושאת תאהבי רק אותי'. אז הסברתי לה שבחוץ יש עולם עם אנשים, אבל שהיא הדבר הכי יקר לי בעולם ושאני אהיה אמא שלה תמיד".

- ואם יום אחד, בעוד עשר שנים, היא תבוא ותגיד לך: 'אמא, אני רוצה לצאת מהארון'?
"אני אפרגן לה ואעזור לה, ואני אעשה הכל כדי שיהיה לה טוב עם הבחירות שלה. הייתי רוצה שתהיה קצת יותר פתיחות בחברה, כי אצל הרבה אנשים זה עדיין נחשב לדבר לא טבעי. אתה מרגיש שהחברה השתנתה מבחינת ההתייחסות להומואים ולסביות?"

- יש שינוי מסוים.
"כן, אבל עדיין לדעתי זה לא מספיק. זה כמו שפעם כשאשה היתה יוצאת עם גבר צעיר ממנה זה היה דבר נוראי, והיום זה הרבה יותר פתוח. קח את דמי מור ואשטון קוצ'ר, למשל. אתה יודע שכשהייתי בת שלושים רציתי לנסות מה זה להיות עם גבר צעיר, אז ניסיתי את זה, וראיתי שזה ממש לא בשבילי. אני לא צריכה בגיל שלושים לצאת עם גבר בן 22 ולהרגיש שהתחרות שלי היא עם בחורה בת 22 וכל הזמן לדאוג מה יהיה בעוד חמש שנים. אני מרגישה שנושאים כמו נישואים וזוגיות ומשפחה הולכים ונפתחים, אבל לא קרו עדיין שיפורים משמעותיים בצורה כזאת שאתה יכול להגיד שאין יותר אפליה כלפי הומואים ולסביות".

- יש אפליה.
"בטח שיש אפליה, בחייך. יש גם אפליה כלפי שחורים ותימנים ומרוקאים. אני עדיין שומעת אנשים שלא רוצים שהבת שלהם תצא עם בחור מסוים כי הוא כהה. זה העולם שלנו, וזה העולם שהבת שלי הולכת לחיות בו. אז אם אתה שואל אותי מה יהיה אם היא תצא מהארון, אז אני בסך הכל רוצה שיהיה לה טוב. אז אם זה אומר שלא יקבלו את זה שהיא יוצאת מהארון, אז שלא יקבלו. ואם זה אומר שהיא תסבול מזה, אז זה מאוד יכאב לי שהיא סובלת ואני אהיה קצת יותר עצובה, אבל אני עדיין אכבד את הבחירות שלה".

- מה לאחל לך לסיום?
"הגעתי למסקנה שכשאני בלי מסכות ובלי מעצורים ופחדים, אז הכי טוב לי עם עצמי, גם מבחינה אישית וגם מבחינה מקצועית. תאחל לי שבסיבוב הופעות החדש אני אהיה גלי טבעית. רק תגיד גלי טבעית, לא שום דבר אחר. אני רוצה להמשיך להישאר אני ולא להיסחף לשום דבר. והכי אני רוצה להמשיך לעשות רק את מה שאני אוהבת".
 
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by