בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
עוד מקרה של אובסס 
 
 
תמר גלזרמן

תמר גלזרמן טוענת ש"באפי קוטלת הערפדים" היא התוכנית הריאליסטית ביותר בטלוויזיה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
לא קשה להיות מיסיונרית של "באפי קוטלת הערפדים". בדומה לטכניקה שעשתה הרבה סוחרי סמים לאנשים עשירים, כל מה שצריך זה להראות לבן אדם שלושה פרקים ברצף, כל שלושה פרקים, אחר כך הוא כבר יבוא לבד. אמפירית. זה עובר מהר מאוד מתחביב לאורח חיים, כזה שלא סומך על שריריות ליבם של אנשי הטלוויזיה שיספקו את הפיקס הבא. באפי זה לא דבר שממתינים בו שנה בין עונה לעונה, זה אפילו לא משהו שממתינים בו שבוע, זה משהו שמכניסים לדי.וי.די, או מחברים מהמחשב ורואים ברצף. ואז רואים שוב.

אבל ידוע לי שישנם עוד כמה אגוזים קשים, כאלו שלא קיבלו את החשיפה הנכונה על מנת ליפול לבאף. והעונה השישית היא מקום טוב להתחיל, אם נצא מנקודת הנחה שלמרות תחינתי הנרגשת, רוב הציבור לא יוריד בימים הקרובים את חמשת העונות הראשונות ויספיק להתעדכן עד הפרק של השבוע הבא.

באפי היא הסדרה שגילתה לי את היופי שבפורמט הטלוויזיוני, את האפשרויות העמוקות שטמונות בליווי דמויות לטווח ארוך, בלראות אותן משתנות ולקבל את התחושה שאנחנו מכירים אותן ומתאהבים בהן באמת. כי כמה שהסדרה סובבת סביב ערפדים, שדים, מפלצות וכישופים, אין בה שום אלמנט שלא נמצא בחיים של כל אחד ואחד מאיתנו: בבאפי, כשילדה תיכונסטית מרגישה שמתעלמים ממנה, היא נהפכת לישות בלתי נראית בפועל, שמחפשת נקמה במקובלים; כשאנג'ל, בן זוגה הערפדי אך-בעל-הנשמה-הטובה מאבד את נשמתו לאחר שהם שוכבים לראשונה והופך לרע, כל אחד שנדפק ונזרק יכול להזדהות. שלושת העונות הראשונות מתרחשות סביב פי הגיהנום ששוכן מתחת לספריית התיכון של החבורה, והמסר הוא מאוד בסיסי - התיכון הוא הגיהנום, גיל ההתבגרות הוא האינפרנו.

העונה השישית מגלמת את ההקבלות האלו, שמרוממות את באפי מעל ז'אנר הפנטזיה, ובצורה הטהורה ביותר. ג'וס וידון, יוצר ובמאי היצירה, אומר שבעונה הזו "החיים עצמם הם האיש הרע". ההתמודדות היא לא מול מגה-ערפד, ראש עיר דמוני, פרנקנשטיין או אלים רעים, היא מול אנשים בשר ודם, שעושים מה שאנשים בשר ודם יודעים לעשות הכי טוב – את השטויות הילדותיות שמזיקות יותר מכל.

בעונה הזו, הדמויות, שאף אחת מהן אינה סופר-הירו ומאז ומעולם היו מורכבות ומבולבלות, לוקחות צעד אחד אחורה ובוחנות את עצמן. הדמות של באפי עצמה הופכת לאט ולאורך כל שבעת העונות לדמות המעצבנת ביותר, ועדיין נשארת הגיבורה שאנחנו אוהבים, כי אנחנו מרגישים קרובים אליה מדי כדי להפסיק. מכל העונות, זו גם העונה הקשה ביותר עבורה והאפלה ביותר עבור כולן. בעולם הטלוויזיוני של באפי אין הסכמים בלתי כתובים עם הצופה, דמויות שהוא אוהב יכולות למות, זוגות יציבים יכולים להתפרק וכל אחת מהדמויות יכולה לחשוף את הצד האפל שיש בה, ולהפוך רעה.

בעונה החמישית, לשם הדגמה, באפי מאבדת את אמה בהתמודדות המצולמת הריאליסטית ביותר שראיתי מימי עם מוות, התמודדות בה אף אחד אינו הולך להרהר על צוק ואיש לא עובר בין חדרים אפלים לצלילי נעימת פסנתר דרמטית. התמודדות בה הדמויות שותקות, מגמגמות שטויות ולא מבינות למה אף אחד לא מוכן להסביר להן איך כל זה קרה. "באפי קוטלת הערפדים", על שדיה ושטניה, היא הסדרה הריאליסטית ביותר שאני מכירה.

אזהרה: אם אתם מתכננים לראות באפי. תבחרו תקופה בה יש לכם פנאי, אתם באמת לא תרצו לעשות שום דבר אחר.

ושאלון קצר לאלו שכבר נפלו:

1. טארה / אוז
2. פיית / באפי
3. ספייק / אנג'ל
4. אניה / קורדיליה
5. ריילי?

אם בחרתם לרוב באופציה הראשונה מן הצמדים, ועניתים בשלילה לשאלה החמישית, אתם במקום הנכון. אם בחרתם באופציה השניה, לכו תראו אנג'ל.

-------------------------------------------
"באפי קוטלת הערפדים", ביפ, יום א', 21:00
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by