בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
שחקי אותה אוחנה, חנה 
 
 
אחי רז

אחי רז מתעכב על הכשל הבסיסי שבמרכז "אדומות", דרמת הספורט-בנות החדשה והמושקעת של ערוץ הילדים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
תתעלמו לרגע מזה שאתם לא ב"בננות" או "בלייזר" כרגע, ונסו להתייחס לטענה הבאה בכובד ראש: זה בסדר לנשים לשנוא כדורגל, אבל זה לא בסדר לגברים לשנוא נשים שטוענות שהן אוהבות כדורגל. האו קאם? תגידו אולי שהמשוואה מקולקלת, כי בצד אחד שלה יש סוג של בני-אדם ובצד השני שלה בסה"כ משחק. אבל מי קבע שנשים חשובות יותר מהמשחק הזה? לא אני. ובטח לא ביל שנקלי, שאמר פעם – ואני מצטט: "אנשים חושבים שכדורגל הוא עניין של חיים ומוות. אני מאוד מאוכזב מהגישה הזאת. אני יכול להבטיח לכם שכדורגל הוא הרבה יותר מזה". שימו לב: שנקלי לא אמר "נשים הן לא עניין של חיים ומוות. הן הרבה יותר מזה". הו, לא. שום דבר על נשים.

ובכל זאת, כשהנה מובאת לפנינו - לראשונה מזה מי יודע כמה זמן – דרמת ספורט מקורית לנוער, ב-13 פרקים. היא לא עוסקת בהמחזת צמיחתם של מיתולוגיים כחודורוב, מכנס או שלום אביטן מן השכונה אל הדשא, ואפילו לא בעלייתו לתהילה של פקיד דואר מושתן סטייל דובי גל ב"מלך הסלים". "אדומות", ההפקה החדשה והמפוארת של ערוץ הילדים, מוקדשת דווקא לכדורגל נשי. למה? לא ברור, אבל יש לי כמה רעיונות.

קודם כל, כמובן, כי יש כבר תסריט מוכן קומפלט מ"שחקי אותה כמו בקהאם" – קומדיה בריטית דהויה עם מתווה עלילה זהה, רק עם קיירה נייטלי במקום דניאלה קרטס – ככה שלא צריך להתעכב על הסינופסיס; אבל חשוב מכך – כי התסריטאית והבמאית ליאורה קמינצקי סבורה, מן הסתם, שזה הרבה יותר אקזוטי וסקסי. את מי מעניין עוד ילד בן 14 שהדבר הכי חשוב בחיים שלו זה כדורגל? עדיף כבר שזאת תהיה ילדה בלונדינית עם כובע של אייאקס וחזיית ספורט של אדידס, שללא הנוכחות שלה במרכז השדה הילדים של מכבי ת"א לא מצליחים להניע כדור כמו שצריך ומשחק האגפים שלהם מתפקשש. עדיף באמת שתלך להקים קבוצה לבנות אדומות (תאומים נתן בחסות?), תתחרה נגד הבנים הצהובים ותנצח, כי אפילו ליאורה קמינצקי יודעת שבכדורגל הכל אפשרי.

האמת, ככל שזה נוגע לה, קמינצקי צודקת - ולא רק בזה שבכדורגל הכל אפשרי. באותו מחיר של דרמת נעורים על קבוצת כדורגל רגילה היא מקבלת גם נתחים מהקול הנשי שיצטופפו מסביב למסך כדי לתפוס את האנומליה בהתהוות. אבל אני, לשמחתי, מבין רק את עצמי, ומאיפה שאני מסתכל, זה אשכרה עצוב לראות סדרה מושקעת, שנראית באמת אליפות ומבקשת לשחק במגרש הביתי של הספורט הכי יפה בעולם - הופכת לפריק שואו על בנות שמנסות ללמוד איך מכניסים בננה.

קמינצקי לא אשמה, כמובן, כי היא לא יכולה להבין למה ועד כמה כדורגל חשוב לכל כך הרבה אנשים. בשבילה, כמו גם עבור גורינדר צ'דהא – הבמאית של "שחקי אותה כמו בקהאם" – זה סתם עוד חתיכת תפאורה ירוקה ודקורטיבית בשביל לשפוך מעליה את תעבורת הרעיונות שלה.

על פי הפרק הראשון, היא עושה את זה ביעילות. השחקנים שלה - ובמיוחד יניב מויאל כעופר אטיאס, הכדורגלן טוב הלב – ממלאים את תפקידם יפה; הגימיק של המונולוגים הפרונטליים עובד; והצילום ראוי לציון מיוחד לשבח. למרות זאת, כשאטיאס יושב בעליית הגג של הסנסציה הספורטיבית הצעירה נועה שפרלינג ואומר לה שהכדורגל זה הדבר הכי חשוב לו בחיים, אני לא מאמין לו בשיט. אם זה הדבר שהכי חשוב לך בחיים, איך זה שאתה משחק בשביל אישה?
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by