בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
כושים, רומנים, תאילנדים, סינים 
 
 
דנה רוטשילד

דנה רוטשילד לא ראתה כבר הרבה זמן סרט כה ישראלי כמו "מסעות ג'יימס בארץ הקודש"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
דרך חריך בווילון הטנדר שמסיע את הפועלים הזרים למקומות העבודה בוחן ג'יימס את ישראל 2003, וזה לא נראה טוב. ג'יימס הוא פרח כמורה צעיר ותמים שמגיע לישראל מכפר נידח באפריקה כדי לבקר בעיר הקודש, ירושלים. רק שבישראל הגזענית תייר אפריקאי מאובחן תמיד כעובד זר לא חוקי, והוא נשלח הישר לתא המעצר. שימי, קבלן עובדים זרים, מוציא אותו משם כדי להפוך אותו לאחד הפועלים שלו, וזורק אותו לדירה מעופשת וצפופה ליד התחנה המרכזית. שם, במיטות קומותיים ודחוס לצד עובדים נוספים מכל העולם, מבין ג'יימס כי נסיעתו לירושלים עלולה להימשך זמן רב יותר משחשב.

גם בסרטו הקודם, "הטיול הפנימי", התבונן רענן אלכסנדרוביץ' בחברה הישראלית דרך עיניים זרות, של צאצאי הפליטים הפלסטינים מ-48'. בסרטו "מסעות ג'יימס בארץ הקודש", הפועלים הזרים הם הנוכחים הנפקדים החדשים – תלושים, מנותקים ושקופים לעין הישראלית. אולם בניגוד לפלסטינים הם חיים במציאות כמעט נפרדת, כשהניתוק הוא זה שמאפשר להם גאולה. המסע של ג'יימס בנוי כסיפור מסע נוצרי, המתחיל בתום ובטוהר, ועובר במחוזות ההתבהמות בדרך לזיכוך שלם ובוגר יותר. מסעו של צליין לירושלים הוא מסע חיפוש אחר העיר האלוהית: ירושלים של מעלה. כדי להגיע אליה עליו לשרוד את תל אביב של מטה, ג'ונגל קשה וחסר מוסר ששוכניו נלחמים מלחמת כל בכול על כסף ונוחות. כי כזו היא ישראל מודל 2003.

ג'יימס הוא נוצרי טוב, לכן המראה שהוא מציב בפנינו היא רבת חמלה ומלאת הומור. אין כאן דמויות רעות, כולם קורבנות של האתוס המכונן של הציונות: דפקו אותנו במשך 2000 שנה – כעת נשמור על התחת שלנו גם במחיר של דפיקת אחרים. הכי חשוב – "אל תהיה פראייר", מפציר בג'יימס סלאח, אביו של שימי, ומלמד אותו פרק בהלכות היהודים בישראל. אבל גם סלאח (אריה אליאס המצויין בהברקת ליהוק), שג'יימס מופקד על ניקיון ביתו, הוא בסך הכול מהגר תלוש ששפתו חציה עברית וחציה ערבית. הזקן חובב השש-בש מתחיל לחבב את הפועל הישר וההגון שמסתובב לו בבית, וחושף בפניו את מסכת היחסים שלו עם בנו, שאפילו היא מושתתת על אינטרסים כלכליים – הבן מעוניין בקרקע של בית האב. אם הוא יסכים לעסקת הנדל"ן שמציע לו בנו שימי, לא תהיה לו סיבה לבקר, מסביר סלאח לג'יימס את סירובו הגורף לעסקה.

וג'יימס לומד מהישראלים. את ימי שבת החופשיים שלו, שבהם תיכנן לנסוע סוף סוף לירושלים, הוא מתחיל להקדיש למסעות קניות במרכז עזריאלי. הכסף והמותגים מפתים אותו, הוא מתחיל לעבוד גם בימי שבת, ובמהרה הוא משיג פלאפון ומתחיל לחלטר כקבלן משנה של חבריו הזרים, מאחורי גבו של שימי, שלא חושד בכלום ואף ממנה את ג'יימס לסגנו בעסקים ומזמין אותו לארוחה משפחתית. ברגע של הארה הוא מואס בתל אביב של מטה, ועל ירושלים של מעלה הוא כבר ויתר. הוא שקוף בארץ הזו, והוא זר בה.

למרות שדמויותיו זרות ותלושות כולן – ואולי מכיוון שכך – מזמן לא ראיתי סרט כה ישראלי, המשתמש בישראליות לא כרקע, אלא כחומר גלם. אלכסנדרוביץ' משכיל לעשות שימוש בחמישים שנה של היסטוריה קולנועית ישראלית, מצטט מסלאח שבתי ומחבורת שבלול ומתייחס במופגן לסרטי בורקס, והכול דופק כמו שצריך – המשחק משובח והפסקול מצוין. זה סרט על גאולה קטנה דרך הביבים – כשישראל בתפקיד הביבים. אל תתנו להומור ולחום האנושי להטעות אותכם, ישראל מוצגת כאן לא ככור היתוך, אלא ככור מצרף, אינפרנו.

בסצינה קסומה בתא המעצר הצפוף בשדה התעופה, יושבים מהגרי עבודה ממזרח אירופה, אפריקה והמזרח הרחוק, ומשרטטים על הקיר הטחוב מפה ענקית של העולם. פועל רומני מצביע על המפה ומסביר לתאילנדי מנין הגיע, "אני משם", הוא אומר, כמו בשיעור שורשים הציוני בבית ספר. כזו היא ישראל של אלכסנדרוביץ', אי של תלישות, של אי שייכות, ששוכניה הם מהגרים מפוחדים ורדופים שחיים בתחושת זמן שאול שמחפשים לעשות קופה מהר ולהחזיק את הראש מעל המים. "אני משם", אומר הפועל. גם ג'יימס משם, וגם סלאח. אפילו שימי ואשתו משם. כי אף אחד לא שייך לכאן באמת. למעט, אולי, הפליטים הפלסטינים מהסרט הקודם.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by