בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
קטר של 16 טון 
 
 
ערן דינר

ערן דינר על הפריצה המוסיקלית של רפי גינת, סינגל הנכאים של בן ארצי ואלבום הבוסה נובה של אן.אם.סי

 
 
 
 
 
 
 
 
 
רפי גינת - "הקטר" (3:25), "16 טון" (2:48), הד ארצי

את רוב פרסומו קנה טייקון הרייטינג רפי גינת בשבתו כמנחה "כלבוטק" ו"בשידור חוקר", כאימת החאפרים, המלוכלכים ורימות האדם באשר הם. אבל האמת היא שאת צעדיו הראשונים בשואוביז עשה דווקא כזמר בעל קול בס עמוק ומהדהד בלהקת "הברושים". עכשיו הוא חוזר לשורשים ובקרוב ישחרר אלבום חדש של גרסאות כיסוי. לא מדובר באלבום קאברים רגיל אלא בפרוייקט שהכנסותיו יוקדשו לסניף הישראלי של ארגון וריאטי, וזה אצילי ויפה וגם הרבה פחות צורם מהפקעת ערב שידורים שלם בערוץ 2 לטובת פרומו לאיזו זכיינית מדושנת.

מהאלבום הממשמש שוחררו בינתיים שני שירים על גבי סינגל: "שיר הקטר" הותיק של אריק לביא (שכתבו חיים חפר ויוחנן זראי ושבוצע גם על ידי רבים אחרים, בהם ביצוע הורס במיוחד של צביקה פיק), ו"16 טון" הקלאסי של מרל טראוויס, שגינת שש להמהם בכל תכנית אירוח שאי פעם נקלע אליה. שניהם בעיבודים פופיים שמחים ועתירי כלי נשיפה, שרקחו גיל פלדמן ואוהד דקל, ובהגשה מלאת פאן מצידו של הדוד המפחיד.


בן ארצי - "בדיוק", 4:30, הליקון

מוזר, אבל בן ארצי אוחז בקריירה משל עצמו כבר יותר מחמש שנים. אלבום הבכורה שלו, "חיים משל עצמי", הוא ממודל 98'. האלבום ההוא היה מלא בפגמים, אבל התקבל בסלחנות מסוימת. בכל זאת, עשה אותו ברנש בן 21 שנאלץ להתמודד עם צל ענק – צילו של שלמה ארצי. הדעת נותנת שתקופה של כמה שנים היתה אמורה להספיק לארצי ג'וניור כדי לגבש אמירה עצמאית ולהפיק מעצמו משהו חדש. כמה מאכזב לגלות שהסינגל החדש שלו, "בדיוק", נשמע בדיוק כמו שנדמה לכם ששיר של בן ארצי נשמע, וששום דבר לא הזיז וכנראה כבר לא יזיז אותו מאותה גרסה מדוללת וחיוורת של הנוסחה שפיתח ארצי האב.

"בדיוק" הוא מעין בלדת-נכאים על אהבה בימי פיגועים. הוא נפתח (הו, התעוזה!) בסאונדבייטס מתוך מהדורות החדשות שכולנו מכירים טוב מדי ונמשך בארבע וחצי דקות של מלודיה פשטנית, טקסט שכולל פנינים כמו "ברדיו שלנו סוף שבוע רגוע ובלב תל אביב היה שוב פיגוע" ועיבוד שהוא העתק של כל שירי גלגל"צ שאהבנו לשיר יחד. קשה להאמין שחברת תקליטים ישראלית משקיעה בבינוניות הזאת כשמסביב יש כל כך הרבה אמנים צעירים ומוכשרים שיש להם באמת משהו אמיתי וחדש להגיד.


בוסה נובה ישראלית, 58 דקות, NMC

אחת ההפתעות הנעימות שמבצבצות, למרות הכל, מתוך תקופת הקרח המוסיקלית הזאת הוא האוסף "בוסה נובה ישראלית". אן.אם.סי, שבשנה האחרונה התייצבה ללא תחרות של ממש כחברת התקליטים המובילה והמשפיעה בשוק, ממשיכה כאן במגמה של מחזור ואריזה מחדש של חומרים ישנים מתוך הקטלוג העשיר שלה, הפעם באוסף של קטעים ברוח ברזילאית שהוקלטו לאורך השנים על ידי אמני החברה.

היחסים החמים בין הפופ הישראלי למוסיקה הדרום-אמריקאית הגיעו אמנם לשיא בתפר שבין שנות ה-70 וה-80, אך האוסף החדש מאיר יפה את העובדה שגם לפני ימי "ארץ טרופית יפה" וגם אחריהם נעשתה כאן לא מעט מוסיקה בהשפעה ברזילאית. העורך ליאור מזרחי ליקט באופן די חופשי קטעים מגוונים ושונים מאד זה מזה, מליאור ייני ("בואי לאילת" הקלאסי) וחווה אלברשטיין ("מות הפרפר") ועד אלון אולארצ'יק ("החיים קשים") ו"האנשים" ("ברזילרה", בגרסה שונה מזו שמופיעה באלבום הבכורה של ההרכב).

עוד נמצאים כאן יהודית רביץ, בני אמדורסקי ורבקה מיכאלי שמהמהמים עם נעימת הסרט "גבר ואשה" וכמובן, דנה ברגר הבלתי נמנעת. אפילו פורטיס רושם נוכחות עם "אולי", קטע מפתיע ונשכח מתוך "איפה הסוסים". גם אם במבט שטחי זה נראה קצת מודבק, התוצאה הסופית היא שעה אקלקטית וחמימה, ודיסק שהוא בן לוויה סימפטי מאד לימי החורף.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by